הנתיב המהיר בע"מ ואח' נ' כביש חוצה ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בין עותרת 1 לבין מדינת ישראל נחתם חוזה זיכיון שעניינו הקמה והפעלה של פרויקט "הנתיב המהיר" בכביש ירושלים תל-אביב (כביש מס' 1). עותרת 1 מצויה בבעלותה המלאה של עותרת 2. בין משיבה 2 לבין עותרת 2 קיים סכסוך כספי בקשר עם הפרויקט, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. משיבה 2 פנתה למשיבה 1, היא "הרשות הממונה" לפרויקט האמור על פי חוק נתיבים מהירים, התש"ס-2000, וביקשה לקבל לעיונה מסמכים שונים הנוגעים לחוזה הזיכיון, מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. הרשות הממונה נענתה לבקשה באופן חלקי. העותרות סבורות, כי החלטת הרשות הממונה עומדת בניגוד לתניית סודיות שבחוזה הזיכיון, אינה מתיישבת עם הוראות חוק חופש המידע, ועלולה להרתיע גורמים עסקיים מלהתקשר עם המדינה בחוזים המחייבים אותם למסור לידיה נתונים מסחריים ומידע עסקי. מכאן העתירה.

העותרות ביקשו כי יינתן צו ביניים האוסר על מסירת המסמכים לעיון משיבה 2 עד להכרעה בעתירה לגופה. בהחלטתי מיום 10.3.14 נתתי צו ארעי, והוריתי על הגשת תגובות מטעם המשיבות לבקשה לצו ביניים. לאחר שקיימתי דיון בבקשה ועיינתי במסמכים נשוא העתירה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות מהיעדר עילה, כפי שאסביר להלן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

1. עותרת 1 (להלן: "הזכיין") זכתה במכרז של פרויקט "הנתיב המהיר" האמור. על פי חוזה הזיכיון שנחתם בין הזכיין לבין המדינה, אחראי הזכיין למימון, הקמה, אחזקה ותפעול של הפרויקט במשך תקופת הזיכיון (30 שנה), ועם תום התקופה אמור הוא להעבירו לידי המדינה.

חוזה הזיכיון כולל הוראת סודיות שזו לשונה:

"צד לחוזה הזיכיון מתחייב לשמור בסודיות מלאה כל מידע ומסמך שנתקבל על ידו או על ידי מי מטעמו הקשור למיזם ולא לגלות את המידע או המסמך כאמור בכל דרך שהיא, למעט למטרת קיום חוזה הזיכיון".

עוד הוסכם בין הצדדים כי במקרה שתתגלענה מחלוקות ביניהם, תתבררנה אלה בפני מומחה מוסכם (ככל שנושא המחלוקת הוא עניין שבמומחיות) או בהליך של בוררות.

משיבה 2 (להלן: "טרפיטק") שימשה אחד מקבלני המשנה של הפרויקט, ובספטמבר 2011 הגישה תביעה כספית נגד עותרת 2.

2. ביום 6.5.12 שלחה טרפיטק למשיבה 1 (להלן: "הרשות הממונה"), בקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע (להלן "הבקשה הקודמת"). הרשות הממונה דחתה את רובה, בהנמקה שיש לעשות אבחנה בין מידע שעניינו התקשרות המדינה עם הזכיין או מידע הנוגע למתן השירות לציבור על ידי הזכיין, לבין מידע הנוגע לפעילות ולהתנהלות עסקית של הזכיין עצמו, שהינו גוף פרטי. עוד עמדה על השיקול של הרתעת גופים עסקיים מהשתתפות במכרזים מן הסוג הנדון בשל החשש מפני חשיפת מידע עסקי וסודות מסחריים. ולבסוף עמדה על כך שבנוגע לחלק מן המסמכים שהעיון בהם התבקש - המדובר בהליך בוררות תלוי ועומד בין הזכיין לבין המדינה, וכי בהינתן טיבם, מהות הקשר של הרשות לחומר נשוא הבקשה וההיבט של הסודות המסחריים לא יהיה זה מן הראוי לגלותם. בהקשר זה הוסיפה כי יש ליתן משקל מסוים גם לעובדה שהצדדים בחרו להתדיין בבוררות, אשר על פי טיבה אמורה להקנות להם את היתרונות שבדיון שאינו פומבי.

עם זאת, הרשות נעתרה לבקשה הקודמת באופן חלקי, והודיעה לעותרות כי בכוונתה למסור לטרפיטק עותק מחוזה הזיכיון עצמו על נספחיו וכן מספר תיקונים והסכמי פשרה שנערכו עד לאותו מועד בין המדינה לבין הזכיין (למעט נתונים מסוימים שאין חולק כי הינם סוד מסחרי של הזכיין).

גם עם ההחלטה בבקשה הקודמת לא השלימו העותרות, והן פנו בעתירה לבית משפט זה (עת"מ 49820-09-12, ולהלן: "העתירה הקודמת"). במסגרת הדיון בעתירה הקודמת (בפני כב' השופט י' נועם) הסכימו העותרות לצמצם את עתירתן באופן שתחול רק על קטעים נקודתיים בשני נספחים של חוזה הזיכיון (הנספח שעניינו מערכת האגרה והנספח שעניינו יעד הפדיון), וכן על קטעים נקודתיים מתוך הסכם פשרה שנחתם ביום 28.3.10 בעקבות הליכי בוררות בין הרשות לבין הזכיין.

ההכרעה בנקודות שנותרו במחלוקת טרם ניתנה, והעתירה הקודמת עודנה תלויה ועומדת.

3. ביום 11.11.13 פנתה טרפיטק לרשות הממונה בבקשה נשוא העתירה שלפניי. בבקשה ביקשה טרפיטק לעיין בתוספת להסכם הזיכיון שנחתמה בין הזכיין לבין המדינה בספטמבר 2013, באופן שהביא לידי סיום מחלוקות נוספות שהתגלעו בין הצדדים. כן התבקש עיון במסמכים עיקריים שהוחלפו בין הצדדים בנוגע למרכיב הכספי העוסק בפיצוי ששילמה המדינה עבור השינויים והעיכובים שבהקמת הפרויקט.

העותרות התנגדו באופן גורף לבקשת העיון החדשה של טרפיטק, וטענו כי המניע העומד מאחוריה אינו הרצון לבחון את פעולת הרשות או "טובת הציבור", אלא מניע הקשור בתביעתה נגד עותרת 2. עוד טענו כי המדובר ב"מסע דיג" שתכליתו לקבל מידע חסוי, שמקורו בהליכי בוררות פרטית בין המדינה לבין הזכיין, הכולל סודות מסחריים או שהוא בעל ערך כלכלי, ואשר פרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו.

באופן ספציפי טענו העותרות כי הסדר הפשרה הנדון הושג בעקבות הליכי בוררות ולפיכך נכלל בהליכי הבוררות. משכך, לא ניתן להפר את החיסיון החל על הליכי הבוררות באמצעות גילוי עקיף של ההליכים על ידי חשיפת הסדר הפשרה. חשיפתו, כך נטען, תרוקן מתוכן את החשאיות שבה התנהלה הבוררות ותחתור תחת הרציונאל המונח ביסוד מנגנון הפנייה לאפיק של בוררות לצורך יישוב סכסוכים בין המדינה לבין הזכיין.

אשר לדרישה לעיין במסמכים שהוחלפו בין הצדדים טענו העותרות, כי הבקשה לעיון במסמכים דוגמתם נדחתה בבקשה הקודמת, וכי המדובר במסמכים המכילים סודות מסחריים.

החלטת הרשות הממונה

4. ביום 22.1.14 הודיעה הרשות הממונה לעותרות ולטרפיטק את דבר החלטתה.

בכל הנוגע לתוספת לחוזה הזיכיון על נספחיה, מצאה הרשות הממונה כי יש לראותה כחלק מחוזה הזיכיון. הרשות הממונה קובעת בהחלטתה, כי לא רק שיש למסור את הסכם הזיכיון (ובכללו התוספת) לעיון טרפיטק, כי אם יש לפרסמו לציבור הרחב, כמו כל חוזי הזיכיון שהיא ממונה עליהם. זאת ועוד. התוספת להסכם הזיכיון אינה בגדר הסדר פשרה בבוררות שהתנהלה בין הצדדים, אלא מסדירה היא נושאים רבים, שרק חלק מהם עמדו ביסוד הליך הבוררות. הרשות הממונה מזכירה, כי גם בעתירה הקודמת צמצמו העותרות את התנגדותן למסירת חוזה הזיכיון למספר נקודות בלבד. לפיכך, "מה שיפה בנוגע לחוזה הזיכיון ותיקונים שבוצעו בו בעבר, יפה גם בנוגע לתוספת לחוזה הזיכיון, ואין, אפוא, מקום להחסות את כולה, אלא רק חלקים ממנה שיש עילה להחסותם".